את יום ההולדת שלי חגגנו במסעדת ג'ורג' וג'ון, במלון דריסקו. בעבר לקחנו שם חדר לאירוע אחר, אבל אז ניצלנו את הקירבה ל-OCD כך שאת המסעדה של המלון הכרנו בעיקר מהארוחת בוקר ומקצת ישיבה על הבר. הפעם הם קיבלו את הבמה המרכזית של היום הולדת שלי.

בדרך כלל אני משאיר את השירות לסוף, הפעם "אנקה את השולחן" הזה דווקא בהתחלה ואציין שההתחלה היתה לא כל כך מוצלחת. הזמנו ארבע ראשונות. ביקשנו אותן אחת אחת, ובקצב איטי יחסית. אמרנו בפירוש - לא לרוץ. בנוסף הזמנו מנת לחם (35, תימחור די מטורף שלצערי הופך לסטנדרד בתל אביב). המנה הראשונה הגיעה עוד לפני שהספקנו לנשום. המנה השניה הוגשה עשר שניות אחרי שסיימנו את הראשונה (רווח של פחות מ-10 דקות ביניהן). שתיהן הוגשו עוד לפני שהגיע הלחם. זו התנהלות שלחלוטין לא מתאימה למסעדה שמתיימרת להיות פיין דיינינג. 

לזכותם ייאמר שמרגע שהתלוננו על העניין בפני המלצרית - המשך הארוחה היה בסדר גמור, והמלצרית הקפידה לשאול לפני כל מנה מהמנות הבאות אם אפשר להתחיל להכין אותה, כך שאת הפלוס על תיקון תוך כדי תנועה הם מקבלים. אני רק מקווה שמה שנתקלנו בו הוא לא נוהל שם כי לחם מנשנשים לפני הארוחה, לא אחרי שתי ראשונות. וכשזוג מבקש מנה מנה בנפרד, בקצב איטי, זה אומר שהוא רוצה לקחת את הזמן. 

עד כאן שירות, מכאן לאוכל. התפריט של המסעדה מחולק לראשונות קרות, ראשונות חמות ועיקריות. כמו שקורה הרבה פעמים הראשונות דיברו אלינו הרבה יותר, אבל אני חייב להגיד שהרבה זמן לא נפלתי על תפריט שכל כך הרבה מהמנות נשמעו קורצות. אם הקיבולת לא היתה מוגבלת כנראה שהיינו מזמינים 70% מהתפריט... בג'ורג' וג'ון המגבלה היא לא רק על הבטן אלא גם על הכיס. רמת המחיר שם גבוהה יחסית. ראשונות באיזור ה-70-100. עיקריות 100-200. לא זול בכלל. 

הראשונה שהונחתה היתה תמנון פרוס דק (80), מנה שהיינו די חלוקים עליה. הנקודה ששנינו הסכמנו עליה היא שכתוצאה מהחיתוך הדק של התמנון הוא די איבד מהאופי שלו במנה, עד כדי כך שאפשר להגיד שזו לא מנה של תמנונים אלא סלט שבין היתר משולבים בו תמנונים קצוצים (שבעיניים עצומות יכולים גם להיות כל דבר אחר), כך שהמנה קמה ונופלת על הסלט עצמו, ששלושה מרכיבים בלטו בו: א. המון פטרוזיליה. ב. שקדים. ג. רוטב חריף (על פי התפריט מה שיכול להסביר את החריפות הוא ויניגרט סחוג ירוק). 

את השקדים אהבנו. המחלוקת היתה על היתר. לאישה הפטרוזיליה והרוטב עשו משיכת חבל, כשהפטרוזיליה נוטה למליחות יתר והרוטב לחריפות שמעקצצת בגרון. אני לחלוטין מבין למה היא מתכוונת אבל איכשהו לי זה הסתדר ביחד. יכל להיות טיפה יותר קר, אבל מעבר לזה די נהנתי לאכול את הסלט הדי לא שגרתי הזה. התמנון, כאמור, לא ממש בלט.

המנה השניה - טרטר שייטל (85). גם כאן - הגשה מאד לא שגרתית. החלק השגרתי יותר היו הטוסטונים שהוגשו לצד המנה ואיתם בצל מעט חרוך, מלפפונים חמוצים ומח עצם, אבל הטרטר, כמו שאפשר לראות בתמונה - עטוף בעלים. מעט גילוחי פרמז'ן. המשחה על הצלחת זה איולי חמאה מזוקקת. מיוחד, מעניין טעים וכולסטרולי להחריד. 

המנות הבאות היו מסקציית ה"בין לבין", ראשונות שהן חמות.

הראשונה - שקדי עגל (110), או ליתר דיוק - שקד עגל. ענקי! במרקם מעלף. טוב, שקדי עגל זה חולשה שלנו וגם הפעם הם סיפקו את הסחורה. משמאל לשקד זה טרין של ירקות שורש. מהרשימה של הירקות שהמלצרית הסבירה אני זוכר מישום מה רק תפוח אדמה. בכל מקרה הכוכב הפעם היה השקד, טרין או לא טרין - גם אם היו שמים לידו מטילי זהב הוא עדין היה הכוכב.

אחרונת המנות שלנו - פסטת סרטנים (110). גם היא מאד לא שגרתית. הפסטה מבושלת אובר, ולשאלתנו המלצרית הסבירה שזה במכוון כדי לתת לסבך הפסטה הזו תחושה כמו של אומלט יותר עיסתי ולא אל דנטי כמו שזה בדרך כלל. הסרטנים הפעם היו בצד והורגשו יותר. יתר האלמנטים של המנה די נבלעו ב"אומלט", בין אם קרם תירס או פירורי בריוש... בתמונה שלפני עוד רואים אותם אבל על הביס הראשון אפשר להגיד שהכל התערבב לעיסה אחת. אני חייב לומר שהמנה הזו די בלבלה אותי, וזה ממש לא נאמר לרעתה. בגלל אלמנט ההפתעה לוקח זמן לפענח אותה וכנראה שצריך להזמין אותה עוד פעם כדי להגיע אליה מוכנים. 

בשלב הזה היינו די מלאים ובתפרייט הקינוחים לא מצאנו איזה קינוח קליל שיכול לסגור את הפינה המתוקה אז ויתרנו. 

למודי ניסיון מתמנע ומזוועתון מחירי היינות שהולך כרגע בתל אביב, הפעם הבאנו בקבוק מהבית. גם עם דמי חליצה מרקיעי שחקים של 80 שקל - זה עדין השתלם. אני לא אוהב להכנס לענייני תמחור, ולא מבין בזה, אבל אני מאד מתגעג לתקופה שבה היה אפשר להזמין בקבוק סביר פלוס בפחות מ-200 שקלים וכוס באיזור ה-45 שקלים. רמת המחיר היום, של 250 שקלים בממוצע לבקבוק, 60 שקלים לכוס הורגת סופית את השפיות של מחירי היינות וחבל, כי חלק מההנאה זה להתנסות ביין שאתה לא מכיר, אבל המחירים האלה... טו מאץ'. 

בוטום ליין

בראש ובראשונה אני חייב להחמיא למסעדה על היצירתיות. אמנם טעמנו רק ארבע מנות אבל כמעט בכולן ניכר הרצון להביא משהו מקורי. שונה. לא שגרתי. ואם יש משהו אחד שאתה מחפש במסעדת שף - this would be it. באופן טבעי כשהולכים על הלא שגרתי חלק קולע יותר. חלק פחות. וחלק, כמו אותה מנת פסטה - משאיר אותך קצת מבולבל, או מופתע, שעד כמה ששמעתי מאומנים בלא מעט תחומים - זה נחשב מבחינתם הישג גדול שהצליחו להוציא אותך מהקומפורט זון שלך. 

למי שרוצה ללכת על בטוח - כנראה שזה לא המקום. למי שהחיך שלו סקרנית - שווה להמר עליהם. אני מאמין שבמוקדם או במאוחר נגיע לשם לביקור נוסף, בעיקר כדי לנסות עוד מנות מהתפריט המאד מסקרן שלהם.