במסגרת הפינה "מהר מהר לפני שהכל שוב ייסגר" בילינו סוף שבוע בעין יהב. לארוחת שישי בערב הזמנו ב"אורסולה" שבצוקים, מרחק של 20 דקות נסיעה. היינו שולחן די גדול (שלוש משפחות) ובהמלצת המסעדה כדי שיוכלו לתת לנו שירות טוב הגענו כבר בסביבות שש וחצי ואכן הם עמדו בזה לא רע. המנות (הרבה!!) יצאו ביחד ולא היה קשה להשיג מלצר כשהיינו צריכים אותו. הקטנים קיבלו דפי צביעה ומשחקים להעביר את הזמן עד בוא האוכל. בהחטל עמדו ב"בליץ" שלנו בכבוד. 

למרות הספיישלים שלא ממש הסתדרו לי עם הרוח האירופאית של המקום (ממולאים?!?!) אנחנו העדפנו ללכת על הקלאסיקות וחלקנו שתי מנות.

נקניקיות "סליזי" של בשר לבן + עגל עם גבינת צ'דר. בדימיון שלי כבר ראיתי את אורסולה עומדת כל יום על המטחנת בשר שהביאה איתה במזוודה מפרנקפורט, אבל מסתבר שהנקניקיות הן דווקא תוצרת אלן טלמור. נו שוין. העיקר שהיו טעימות. ממש פצצת טעם. לצד הנקניקיות הוגשו חמוצים כל כך מעולים שסלחתי להם על היעדר הכרוב הכבוש המסורתי ותפוח אדמה אפוי שהיה... תפוח אדמה אפוי. בימים חמים ממליץ למסעדה לשקול אופציה של קרטופלסלט. עושים את זה במינכן וזה מסתדר יופי. אבל למרות הקיטורים בשם המשפחה והמסורת - על הנקניקיה עצמה אין תלונות. שתי המנות שהזמנו (4 נקניקיות) חוסלו על ידי הפורום המשפחתי. 

המנה השניה - שפצ'לה תרד. מדובר על הבצקניות הרגילות, רק שהן מוקפצות בחמאה, בצל מטוגן ופרמז'ן. בתפריט כתוב השפעה הונגרית אבל ההונגרים בדרך כלל עוצרים את ההכנה ברגע שהבצקניות יוצאות מהסיר ומשתמשים בהם בעיקר כדי לספוג את הרוטב של הגולש. דווקא כאן זה מזכיר יותר את הגירסה הגרמנית (זו שאני מכיר) שבה מעבירים את הבצקניות למחבת ונותנים להם צריבה עם חמאה ופרמז'ן. ככה גם האישה מכינה שפצ'לה ואני הרבה יותר אוהב את הגירסה הזאת מאשר את הגירסה ההונגרית שהיא די אנמית מבחינתי (ועוד לא נתקלתי בבצקניות שעשו עבודת ספיגה ממש טובה של רוטב). 

מבחינתי התרד לא הוסיף שום דבר חוץ מקצת צבע. מצד שני - לא מספיק הורגש לי הפרמז'ן. אחרי שהוספנו עוד המון פרמז'ן שקיבלנו בגלל מנות פסטה שאחרים הזמינו זה כבר היה הרבה יותר מוצלח. גם הקטנה שמכירה את השפצ'לה עם הטעם הבולט של החמאה/פרמז'ן הסכימה לאכול אותו רק אחרי האקסטרה פרמז'ן שהוספנו. 

כיוון שזה המטבח שספגתי מהגנים אז באופן טבעי קשה לי עם כל חריגה ממה שאני מכיר מהבית. זה בערך כמו שאף מרוקאי לא יתן חותמת על אף חריימה שהוא יאכל במסעדה כי תמיד זה ייפול בהשוואה למה שהוא רגיל שיוצא מהיד של אמא שלו או שאף מזרח-אירופאי לא ייתן חותמת על גפילטע פיש של אף מסעדה. אבל בניכוי הפילטרים האלה ובהסתכלות כמה שאני יכול אובייקטיבית - אורסולה הוא מקום נחמד מאד. למי שמחפש ארוחת צהרים בדרך חזרה מאילת - נראה לי שזו אחת האופציות היותר טובות שם, על אחת כמה וכמה כשלוקחים בחשבון מקומות שפתוחים בשבת. בפעם הבאה רושם לעצמי שחייב חייב לטעום את הצוויבלקוכן. משהו שאני זוכר מהבית רק בשם שלו, אבל אין לי מושג בדיוק מה זה. על פי אמא שלי זו פשטידת בצל אבל כאן דווקא רשמו את המנגולד כמרכיב עיקרי. מקווה שבנסיעה הבאה לאילת נפתור את החידה.