אז היום השלישי הגיע באופן מפתיע. או שלא 

אמל״ק: יום שהתחלנו אותו, קולינרית, קצת הפוך והיה היום הטוב עד כה בגזרה הזו.

ועכשיו לחפירה היומית 

אחרי יומיים של אכזבות קולינריות ברמות שונות החלטנו לעשות מעשה, ולהתחיל את היום הקולינרי שלנו דווקא בקינוח.

לשם כך הרחקנו עד ל-Schönbrunn Garten, שעל השטרודל שם קיבלנו המלצות חמות, כאשר הטמפ׳ בחוץ שברה שיאים והגיעה ל-37 מעלות!

נסענו ולא טעינו.

בית הקפה של המקום מטעה. עושה רושם כמו של כל בית קפה של מתחם תיירותי. כזה שהציפיות ממנו מיד מונמכות לגובה דשא שזה עתה כוסח.

הזמנו שטרודל תפוחי עץ עם קצפת וגלידה, ופרוסת קרדינלשניט (התאומה של הקרמשניט).

השטרודל היה הטוב שאכלנו כאן עד כה. חם, מתובל היטב, התפוחים נימוחים, הגלידה מאזנת את הלהט. טעים. לא מושלם עדיין - הבצק היה מעט רך מדי ולא מספיק קראנצ׳י, והקצפת - אוי הקצפת - כאילו שכולם כאן מחוייבים לעבוד עם מיכלים של ריץ׳. מספיק שאשתי נזכרת בערגה בשטרודל ובקצפת שאכלנו בפיטר לוגר בניו יורק לפני ארבע שנים(!) ובזה שאכלנו בציריך בפסח האחרון, כדי להבין.

הקרדינלשניט היתה טעימה מאד. 

לסיכום, שווה להגיע גם רק בשביל קפה ועוגה.

לעת ערב החלטנו שיום כזה חם זו הזדמנות טובה לתת לשניצל הוינאי הזדמנות שניה.

כך שמנו פעמנו מהמלון אל מסעדה בייתית בשם Restaurant beim Hofmeister, עליו המליצה לנו Sarit Barkai.

המליצה וקלעה בול.

שניצל וינאי בייתי, טעים, מנחם, ולא מתיימר. היה תענוג של ממש.

מכיוון שהיה כה מוצלח, ומכיוון שאתמול נחלנו אכזבה רבתי בגזרת הספייריבס, החלטתי להזמין גם מנה של ספייריבס. חווייה מתקנת כהלכתה. צלעות מבושלות היטב, רכות, נימוחות, כמעט מתפרקות מהעצם. המרקם המושלם. מעט מלח שיפר להן את הטעם עוד יותר. הרוטב שמוגש ליד מתקתק ומיותר, ועל כן נותר (כמעט) כפי שהגיע.

בעקבות ההצלחה הכפולה החלטנו לחרוג מהחלטתנו של קינוח אחד ביום, ולתת צ׳אנס לשטרודל שלהם גם כן. כאן יש להם מקום (רב) לשיפור. זה לא הפורטה שלהם.

יצאנו, בסה״כ, מאד מרוצים ואפילו שבעים 

קיים חשש שעוד נשוב לכאן כבר בטיול הזה.

עד הדיווח של מחר, שיהיה לכולנו לילה ????

אבל במזגן ????